כינויה של העיתונות הינה "המעצמה השביעית" אחת האושיות (בעיקר בעבר) שלה הוא עיתון ערב בעבר וכיום עיתון יומי. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על עיתון מעריב.

א. בסוף שנות ה30 של המאה העשרים, הקים האדון גרשון קומרוב עיתון בבעלות פרטית ושמו "ידיעות אחרונות". לימים מכר העיתון לאדון יהודה מוזס. בסוף שנות ה-40 עורך העיתון היה עזריאל קרליבך.

ב. בתחילת שנת 1948 התגלה סכסוך חריף בין הבעלים מר מוזס ובין עורך העיתון עזריאל קרליבך. בבסיס המחלוקת היה נושא אידיאולוגי. יהודה מוזס ראה בעיתון עסק כלכלי לכל דבר. העורך מר קרליבך ,כעיתונאי בכל רמ"ח ושס"ה גידיו ראה בעיתון בעיקר מכשיר ציבורי, המעביר לקהל קוראיו מידע, דעות וכד'.

ג. קרליבך הנהיג כעין מרד בעיתונו ובוקר אחד הוא, העורך, יחד עם קבוצה גדולה מאד של עיתונאים אנשי מנהלה והפצה קמו בוקר אחד ונטשו את "ידיעות אחרונות". מעשה קיצוני שבאותה תקופה היה בו אומץ ועוז רוח.

ד. ה"מורדים" התארגנו במהירות רבה ובה' באדר תש"ח ( 15 בפברואר 1948) הוציאו לאור עיתון חדש בשם "ידיעות מעריב". המילה ידיעות הודפסה באותיות גדולות והמילה מעריב באותיות קטנות. הציבור הארץ ישראלי נידהם מהצעד האמיץ של עזריאל קרליבך ועמיתיו העיתונאים הבכירים. קרליבך היה נערץ על קהל הקוראים שאהבו את סגנון כתיבתו ואת הידע שלו בעריכת עיתון. העיתון החדש זכה מיד לאהדה רבה ורבים מאד מהקוראים עברו לקנות את "ידיעות מעריב".

ה. יהודה מוזס, מוכה ונידהם תבע מיידית את העיתון החדש ודרש את סגירתו. בית המשפט קבע שייסוד העיתון החדש חוקית אולם כדי למנוע הטעיית הציבור חייב את עורכי העיתון החדש לעצב את המילה "מעריב" באותיות הגדולות יותר מהמילה "ידיעות". עברו כמה חודשים, הציבור נתן אמון מוחלט בעיתון החדש ושמו התקבע כ"מעריב" בלבד ללא המילה ידיעות. כאן החובה לציין שבשנים ההם העיתון היה עיתון ערב. "מעריב" הפך לעיתון הנקרא ביותר בישראל ולשנים רבות.

ו. קרליבך והעיתונאים ה"מורדים" ידעו מלאכת הכתיבה והעריכה אבל התקשו לנהל עיתון יומי מבחינה כלכלית. החלטתם הייתה לצרף משקיעים חיצוניים לבעלות על העיתון. משפחות בן עמי (ראש עירית נתניה ורוכש האדמות עליה נבנתה העיר אשדוד) וחפץ, רכשו מחצית ממניות העיתון והוקמה חברה להוצאה לאור בשם "הוצאת מעריב-מודיעין בע"מ". יתרת מחצית המניות הייתה בבעלות עובדי העיתון בעיקר העיתונאים המייסדים והמנהלים האדמינסטרטיביים. קרליבך הקפיד על הפרדה מוחלטת בין הבעלים ובין מערכת העיתון.

ז. ב"מעריב" בשנות ה50 התרכזו העידית שבעיתונאי ישראל. נזכיר כמה מהשמות: אריה דיסנצ'יק, שלום רוזנפלד, שמואל שניצר, דוד גלעדי, ד"ר דוד לאזר, משה ז"ק ועוד רבים וטובים. מעריב של אז היה העיתון הנפוץ במדינה ובתואר זה נהג להתהדר שנים רבות. העורך הראשי עזריאל קרליבך נפטר פתאומית בפברואר 1956 ואת תפקיד העורך קיבל מר אריה דיסנצ'יק. מעריב שלט ב"כיפה" עד לתקופת מלחמת ששת הימים (1967). הנהלת "ידיעות אחרונות" נקטה אז צעד מהפכני ולא מוכר בישראל והחליטה לחלק בחינם את עיתונה למאות אלפי המגוייסים, שנחשפו לעיתון שלא הכירו. עורך ידיעות דאז דב יודובסקי ערך מהפכה תכנית וסגנונית בעיתונו בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70 וזכה לאמונם של תושבי הפריפריות ושל הצעירים בישראל.

ח. עורכי "מעריב" בשנות ה-70 וה-80 העיתונאים הידועים שלום רוזנפלד ושמואל שניצר המשיכו בקו העריכה השמרני והרציני ולא השכילו לאלמנטים ה"צהובים" והעממיים שהשתרשו בעם. גם בעקבות הפופלריות האדירה של הטלוויזיה. מעריב איבד קהל קוראים גדול ,נכון יותר לאמר שלא הצליח להביא קהל צעיר וחדש לציבור קוראיו ובכך איבד את התואר "העיתון הנפוץ במדינה" שעבר בפועל למתחרהו "ידיעות אחרונות". דור שני של עורך העיתון עידו דיסנצ'יק, בנו של אחד המייסדים והעורך בעבר אריה דיסנצ'יק, ניסה לבצע מהפך עיצובי במעריב נכשל והעיתון המשיך לאבד קוראים.

ט. בשנת 1988 השקיע במעריב כספים רבים יהודי עשיר מאנגליה בשם רוברט מקסוול. ההשקעה העיקרית הייתה בשינוי פורמט העיתון והכנסת מכונות חדישות להדפסה צבעונית. מקסוול הצהיר בריש גלי כי מטרתו להחזיר עטרה ליושנה ולהביא את מעריב לתפוצה שבעבר. מקסוול נפטר בצורה מיסתורית, עסקיו קרסו. את עיתון מעריב קנתה משפחת נימרודי ולעורך התמנה העיתונאי הוותיק והידוע דן מרגלית. יחסי בעלים –עורך לא צלחו (בהמעטה). בציבור הועלתה לדיון פרשה של האזנות סתר במעריב, שהביאה לסערה גדולה בצוות הניהולי ובקרב עיתונאים בכירים. למעריב היו השגים עיתונאיים, חשיפות בלעדיות של סיפור הסיליקון בחלב עמיד של תנובה, אי השבת נכסי נספים בשואה ליורשיהם ועוד, אבל עדיין העיתון לא שב לרמת ההפצה של שנים עברו.

י. עיתון "מעריב" עבר בשנים האחרונות תהפוכות רבות, בעיקר עקב שינויי בעלות. חברת "דיסקונט השקעות" בראשות נוחי דנקנר רכשה העיתון בשנת 2011, כשהיום מתברר יותר ויותר כי לא הייתה ברכישה מטרה כלכלית אלא התנגחות בעיתון "הארץ". עובדים רבים פוטרו מהעיתון עובדה שגרמה לסערה מחד ולאי שקט בין הנותרים מאידך. בספטמבר 2012 נמכר העיתון למוציא לאור שלמה בן צבי, שנתן הבטחות רבות לעתיד ורוד שלפום צערא לא הוגשמו. כבעלים של העיתון "מקור ראשון" פינה בן צבי את בית מעריב והעביר המערכת לירושלים. ניהולו של שלמה בן צבי כשל, כפי שקרה גם בעיתונים אחרים שניהל וערך ובאפריל 2014 נימכר העיתון למר אלי עזור הבעלים של קבוצת "ג'רוזלם פוסט" . שם העיתון שונה ל"מעריב השבוע" וגליון מורחב היוצא מדי יום ששי נקרא: "מעריב סופהשבוע".